בשבועות האחרונים האולימפיאדה יצאה לדרך.

כולם מדברים על הצד הזוהר של האולימפיאדה, על התשואות, התהילה והעלייה על הפודיום. אבל רק מעטים מודעים לעוצמת ההקרבה וההתרחשויות מאחורי הקלעים. בתור הורה לילד בן 12 שהוא שחיין תחרותי, אני חווה את ההקרבה הזו באופן יומיומי.

יש לי בן שאפתן, שכדי להיות שחיין תחרותי ולחתור לשיפור מתמיד (תרתי משמע),

מתאמן 9 פעמים בשבוע. בתקופת הלימודים הוא חוזר מבית הספר ומקדיש מידי יום 4 שעות לאימון שחייה. בחופש הגדול הוא מתאמן 8 שעות מידי יום. הקרבה לא טריוויאלית לילד בכיתה ו'.

בתור שחיין תחרותי, רועי התכונן למוקדמות אליפות ישראל לבריכות קצרות. במסגרת בחירת המשחים הוא בחר להשתתף במשחים הכי מאתגרים שיש, פיזית ומנטאלית. שמתי לב שהוא קצת חושש, ואולי לא סגור על הסוף על הבחירות שלו. כשחיין שמתחרה בעצמו, ובעיקר בתור הורה שרוצה בטובת בנו, שאלתי את עצמי: אולי הוא העמיס על עצמו יותר מידי? האם נכון שאתערב? או שאולי אתן לו להתמודד?

בסופו של דבר בחרתי לתת לדברים לקרות. הבנתי שאם הייתי מתערב הייתי משדר שאני לא בוטח במערכת, במאמנים ובילד. בסופו של דבר לרועי לא הלך מי יודע מה – הוא לא עלה מהמוקדמות לגמרים האישיים. מבחינתו התוצאות היו "גרועות" והייתה הרבה אכזבה. מבחינתי כהורה זה היה לא פשוט לראות אותו חווה אכזבה וכאב. אבל הייתה גם למידה משמעותית, עבורו ועבורי, שהיא לא פחות חשובה מהתוצאה הנקודתית – ויכולה להוביל בהמשך לתוצאות אחרות לגמרי.

הנה 3 תובנות חשובות על שחייה, הורות וניהול עובדים שחווים מצבים מאתגרים.

תובנה 1️⃣ – לראות מעבר להצלחה או כישלון רגעיים

אנחנו יכולים לתכנן, להתכונן, להתאמן 4 בשעות ביום – ועדיין התוצאות לא תמיד יהיו בשליטתנו. זה לגיטימי להתאכזב כשחווים חוסר הצלחה. אך במיוחד במצב שבו הם עשו את הכי טוב שהם יכולים, חשוב להרחיב את נקודת המבט: להבין שאם נתמיד ונעזור לילד או לעובד לנתב את ההשקעה למקום הנכון, החתירה בסופו של דבר תוביל אל היעד.

תובנה 2️⃣ – לבנות מיינדסט של ווינר

במשחקים האולימפיים כולם מדברים על המנצחים שעומדים על הפודיום. אף אחד כמעט לא מדבר על הכישלונות, ההפסדים והאכזבות שהספורטאים עברו בדרך לשם. כדי להגיע לפסגה צריך לאמץ מיינדסט של ווינר. להבין שכישלונות ואכזבות הם חלק בלתי נפרד מהמסע להצלחה. הווינר ישתמש באכזבה בתור דלק, בתור למידה בונה להמשך. והנה, בעוד חצי שנה כבר יש אליפות חדשה – והזדמנות ליישם את מה שרועי ואני למדנו מהחוויה הנוכחית.

כן, כהורה זה יכול להיות קורע לב לראות את הילד שלך חווה אכזבות, אבל אני שלם עם ההחלטה לא להתערב בתכנון המקצים. גם כמנהל זה מאתגר לתת לעובד חופש פעולה לעשות טעויות וללמוד מהן. אך כהורים ומנהלים אנחנו משמשים גם כמאמנים, שצריכים לתת ל"ילדים" (במרכאות ובלי מרכאות) מרחב לטעות, ללמוד מהטעויות ולהתפתח.

תובנה 3️⃣ – לפרגן על המאמץ

רועי ואני קבענו שנעשה משהו כיפי אחרי האליפות. לא בתור פרס ניחומים, אלא כדי לפרגן על ההשקעה ועל הנכונות לחתור למטרה. זה מה שעשינו, יצאנו לארוחה מפנקת. פרגנתי לרועי על ההשקעה ועל ההתמודדות. התחושה של רועי (ושל העובדים) שאנחנו סומכים עליהם משמעותית יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין. המילה הטובה דווקא בעיצומו של משבר מטפחת את תחושת האמון והמסוגלות להמשיך ולדחוף קדימה.

אסיים עם משפט שאמר באחד מסרטי באטמן אלפרד, משרתו הנאמן של באטמן, לברוס: "למה אנחנו נופלים? כדי שנוכל ללמוד להרים את עצמנו חזרה". וזה בעיניי אחד התפקידים המשמעותיים שלנו כהורים ומנהלים – לעזור לאלה שנושאים אלינו עיניים לאורך הדרך, ולסייע להם ללמוד להרים את עצמם ברגעים הקשים. ברגע שהם ילמדו לקום, שום דבר לא יעצור אותם בדרך לפודיום האישי והמקצועי.